לא בכל יום יוצאים שני משחקי RPG מגדירי ז’אנר גב אל גב, אבל זה אפילו נדיר יותר לראות שני משחקי Final Fantasy מהשורה הראשונה יוצאים תוך שנה אחד מהשני. ועדיין, זה בדיוק מה שקרה עם Final Fantasy VII Rebirth ו-Final Fantasy XVI.
זה, כמובן, הוביל רבים לשאול מהו משחק Final Fantasy הטוב יותר. גם אם יש להם נושאים וטונים שונים מאוד, הם עדיין המופתים של המסלול הנוכחי של הסדרה ומה שאנחנו יכולים לצפות ממנו להתקדם.
זו הסיבה שאנחנו כאן כדי לעשות בדיוק את זה ולהעמיד את שני המשחקים זה מול זה בכמה קטגוריות. כשהאבק ישקע, אתה יכול להיות סמוך ובטוח שאתה תדע איזה כותר Final Fantasy הכי שווה את הזמן שלך (לפחות לדעתנו).
סיפור ונרטיב
קרדיט תמונה: Square Enix
Final Fantasy תמיד זכתה להערכה על הסיפורים והנרטיבים שלה, אבל המשחקים האחרונים באמת מושכים את כל העצמות כדי להפוך את שלהם לטוב ביותר.
Final Fantasy XVI מתעמק בטריטוריה אפלה יותר עם סיפור בהשראת משחקי הכס ואפוסי פנטזיה ריאליסטיים אפלים אחרים. נעשה ניסיון לבחון את ההשלכות של עולם המנוהל בקסם, וכיצד יצוצו נורמות חברתיות סביב הטיפול באלה המסוגלים לשחרר כוחות עולמיים בהתראה של רגע.
יש להודות, זה עדיין לא ביצוע מושלם. הסיפור אף פעם לא חופר במלואו לתוך הנושאים האלה כמו שהייתם רוצים שהם יעשו, והוא מוותר עליהם לחלוטין עד סוף המשחק לסיפור סטנדרטי יותר על גבישים, ישויות שמימיות והצלת העולם. בכל זאת, זה ניסיון רציני לנסות משהו חדש עם הזיכיון ומרגיש סיפוק כשהכל נאמר ונעשה.
Final Fantasy VII Rebirth, בינתיים, מספר מחדש סיפור שהמעריצים מכירים טוב מדי; או לפחות, הוא מספר חלק ממנו מחדש. לאחר אירועי Final Fantasy VII Remake, זה חופר לתוך המרדף של Cloud ומפלגתו אחר Sephiroth ובסופו של דבר גילוי המניעים האמיתיים שלו.
במקביל, הוא מציע כמה אלמנטים חדשים בצורה של הרפתקאותיו של זאק בציר זמן חלופי וההתנגשות שלו בסופו של דבר עם אירועי ציר הזמן הראשי. החומר החדש הזה לא תמיד מונח בצורה ברורה, והוא יכול להרגיש מהמם כאשר הוא מושלך על השחקן מאוחר למשחק. עם זאת, זה כמעט בוודאות יהיה הגיוני יותר כאשר המשחק הבא בטרילוגיית הרימייק ישוחרר, והוא מהווה תוספת מבורכת למיתוס FF7.
הזוכה: Final Fantasy XVI
לעומת זאת, בהשוואה זה לזה, Final Fantasy XVI יוצאת בראש. היא מציגה בצורה יעילה יותר את האלמנטים החדשים שלה לסיפור הסיפור של הסדרה, ומצליחה לטוות נרטיב קוהרנטי מבלי להזדקק למספר משחקים אחרים כדי לתמוך בו. לא רק זה, אלא שהוא מציע כיוון חדש שערכים עתידיים יכולים לחקור, בניגוד לחידוש רעיונות שכבר נחקרו עד לבחילה.
צוות ראשי ודמויות
קרדיט תמונה: Square Enix
בהמשך מופיעות הדמויות שאיתן שחקנים מבלים את משחקי המשחק שלהם, ושני הכותרים נוקטים גישות שונות לחלוטין לאופן שבו הם מציגים את צוות הכוכבים שלהם.
Final Fantasy XVI הוא בהחלט מינימלי יותר עם הדמויות והקאסט שלה. המסיבה הראשית מורכבת בדרך כלל משלוש דמויות ליבה דרך קלייב, ג’יל וטורגל, ודמויות אחרות כמו סיד וג’ושוע מסתובבות פנימה ככל שהסיפור מאפשר. זה משאיר את בניית הדמות ממוקדת באופן אינטימי בדמויות הליבה, מה שאמנם גורם לכמה רגעי צמיחה נרטיביים אישיים יותר.
עם זאת, יחד עם זאת, יש הרבה רגעים מרתקים שנוצרו באמצעות צוות השחקנים. בין אם זו בנינטטה בעלת השכלה הפוליטית או בימים האחרונים הטרגיים של סיד, הדמויות ששחקנים פוגשים ככל שהמשחק מתקדם שומרות על תחושת העולם חיה ומלאת חיים.
ואז, יש את Final Fantasy VII Rebirth, שללא ספק נוקט בגישה ההפוכה. המסיבה הראשית עמוסה בדמויות שונות, שלכולן ניתן זמן לזרוח ולקיים אינטראקציה זו עם זו. אמנם, רוב האינטראקציות האלה מתרחשות עם Cloud כמרכז, אבל הם עדיין מאפשרים לקאסט הליבה להרגיש כמו דמויות מלאות בשר.
צוות התמיכה קצת פחות מסור, אבל עדיין מעניין באותה מידה. שחקנים יכולים לבלות זמן עם הבעלים של צלחת הזהב הבומבסטית דיו, מנהלת האמצע של Shinra רב-הכישרונות, או שחקני Queen’s Blood הרבים הפזורים ברחבי העולם, וכולם משמשים לשיפור החוויה הכוללת בכל סצנה שבה הם נמצאים.
הזוכה: Final Fantasy VII Rebirth
Bigger לא תמיד טוב יותר, אבל קשה שלא לתת את זה ל-Final Fantasy VII Rebirth. צוות השחקנים שלו מפוצץ בכדורים מוזרים ששחקנים לא יכולים להתאפק לבלות איתם, וכולם הופכים את המשחק הכולל לשמחה לקחת בו חלק במשך שעותיו הרבות.
ויזואליה ומצגת
קרדיט תמונה: Square Enix
לומר ששני משחקי Final Fantasy האחרונים הם מדהימים מבחינה ויזואלית יהיה אנדרסטייטמנט עצום.
Final Fantasy XVI נשען יותר על תאורה ואפקטים חלקיקים מהשורה הראשונה. כל האייקונים שלו, בין אם מדברים על איפרית הלוהטת או על הטיטאן הענק, תמיד זוהרים בניצוצות אתריים ואלמנטים קסומים, וזה נשאר נכון לאורך כל החוויה. הקרבות מלאים בהתקפות פנטסטיות שמרגישות שהן יכולות לזנק מהמסך, ובאמת למכור את האופי הקרביים של כל מכה שנחתה.
שאר התמונות של המשחק מרשימות לא פחות. ניתן לפרט את דגמי הדמויות בקפידה, עם תנועות פנים מציאותיות ואפקטים קטנים כמו צלקות או פגמים המוצגים בצורה יפה. הסביבות מציעות תיאורים ריאליסטיים של ייעור שופע ונופים עירוניים שוקקים כאחד, ומטביעות עוד יותר את השחקנים בכל חלק בסיפור.
Final Fantasy VII Rebirth מציע הרבה את אותו הדבר, אבל עם התמקדות הפוכה למקבילו. עיקר מאמציו הולכים לדגמי הדמויות ולסביבות, שמופיעות בסוג של היפר-ריאליזם שמתמזג עם תפאורת הפנטזיה שלה. אפשר באמת להשקיע ברגעי הסיפור הדרמטיים הודות להנפשות הפנים המעוצבות בקפידה עבור Cloud, Aerith ו-Sephiroth, וכמות המאמץ שהושקעה בהחיית כל תפאורה יכולה להשאיר את השחקנים מרותקים.
אפקטי הלחימה והחלקיקים עדיין מדהימים עד כדי כך, ועוזרים למשחק מרגע לרגע להרגיש משפיע עוד יותר. זה פשוט מרגיש קצת יותר פונקציונלי מאשר מהמם, ודועך ברקע בהשוואה לכל דבר אחר.
הזוכה: Final Fantasy XVI
אנחנו חייבים לתת את זה ל-Final Fantasy XVI. המצגת החזותית שלו מרגישה מעוגלת יותר בהשוואה ל-Final Fantasy VII Rebirth, והיא מציעה חגיגה טובה יותר לעיניים כתוצאה מכך.
תוכן עולם וצד
קרדיט תמונה: Square Enix
כשזה מגיע לעולם ולתוכן הצד המוצע, יש ללא ספק את הפער הגדול ביותר בין שני הכותרים הללו.
מצד אחד, יש את Final Fantasy XVI, אשר מציעה הגדרה חדשה ומעניינת מאוד. עולמה של ואליסטאה והגישה החדשנית שלה לאיקונס מהווה רקע נהדר, וכל הזדמנות שמקבלים לבחון את התרבויות שלו היא הזדמנות נהדרת. זה עוזר להניע את השחקן לחקור כמה שיותר מהעולם וללמוד כל מה שהם יכולים על הדמויות והאנשים הרבים שלו.
למרבה הצער, התוכן הצדדי שלו רחוק מלהיות חומר חובה. רוב המשימות הצדדיות שלו מסתכמות להביא קווסטים שמספקים פיסות קטנות של ידע כפרס, שיכולים להיעדר לאחר כמעט 100 שעות במשחק.
בניגוד לכך, Final Fantasy VII Rebirth מספק לשחקנים עולם ענק שיושב ממש מחוץ להשפעה הישירה של Shinra. המעברים והמסדרונות הצפופים והמלוכלכים של הסקטורים מוחלפים בעולם פתוח עצום שניתן לחקור, עם כפרים ויישובים שונים שכל אחד מהם מרגיש ייחודי אחד מהשני בדרכי מפתח.
לא רק זה, אלא שיש תוכן צדדי משמעותי שיסיח את דעתך שעות על גבי שעות. הקווסטים הצדדיים מציעים הזדמנויות להעמיק את מערכת היחסים של קלאוד עם חברי המפלגה שלו, והם מגוונים מספיק כדי שכולם ירגישו שונים זה מזה. משימות אינטל העולמיות יכולות לשמש כדרכים טובות לפרק את המסע בעולם הפתוח כשהן נלקחות במתינות, ושפע המיני-משחקים משמשים לפרק אפילו את הקטעים הנוראים ביותר בקלילות מסוימת.
הזוכה: Final Fantasy VII Rebirth
זה הולך בקלות ל-Final Fantasy VII Rebirth. הוא מתענג על ההזדמנות לתת לשחקנים הרבה רגעים לראות את פינות העולם שלו והופך את זה לכיף אינסופי לעשות זאת.
לחימה ומשחקיות
קרדיט תמונה: Square Enix
למרות שאולי נראה שיש מנצח ברור בקטגוריה זו, התחרות רחוקה מלהיות פשוטה.
מה שבטוח, Final Fantasy XVI הוא המשחק עם מערכת הלחימה המהירה והדינמית יותר. בדומה ל-Devil May Cry או Bayonetta, הוא מציע לשחקנים מגוון רחב של מהלכים וטכניקות שהם יכולים להשתמש ברצף מהיר כדי לקרוע את יריביהם לגזרים ללא רכיבי לחימה מבוססי-תור.
גם קרבות ה-Summon הם חלק מרכזי במשחק, והם לא מאכזבים. הם אמנם מלאים עד אפס מקום בסצנות פראיות בסגנון אנימה של מפלצות ענקיות שמדלגות הלוך ושוב כמו מתעמלות אפס-G, אבל יש גם תחושת משקל והשפעה שעוזרת למכור את התחושה שאתה נאבק איתה – וכפי – מפלצות מיתוס ענקיות.
באשר ל-Final Fantasy VII Rebirth, הוא שומר על סגנון המשחק של Final Fantasy VII Remake. הקרב מוטה לעבר שילוב של משחק מבוסס תורות ומשחק פעיל, המאפשר גם תגרות פריצה וחתיכה וגם הפצצות מתוזמרות בקפידה עם יכולות וקסם.
למרות שזה עשוי להישמע איטי ושיטתי יותר מהמשחקיות של המתחרים שלו, למעשה יש הרבה מקום ליצירתיות. אפשר לחתוך ולקרוע את דרכם דרך אויבים במהירות באמצעות מהלכים ויכולות חמות, מה שמאפשר לבצע מהלכים מטורפים בדיוק כמו אלו שנראו ב-Final Fantasy XVI.
וזה עדיין יותר מאפשרי לבחור גם בגישה מבוססת תור. אפשר לבחור להפעיל מצב שמאפשר לתת פקודות לדמויות המשחק ככל שהקרב מתקדם, מה שהופך את המשחק לחילופי דברים קולנועיים מאוד בין השחקן לאויב.
הזוכה: עניבה
הקטגוריה הזו קצת קרובה מכדי להתקשר אליה. שני המשחקים מציעים את אותו סגנון של חדשנות לקרב המבוסס-תורן המנוסה והאמיתי של הסדרה, אבל בדרכים שונות מאוד שעדיין עובדים מצוין בכל זאת. ככזה, כל אחד יכול לקחת הביתה את הניצחון.
אודיו ומשחק קול
קרדיט תמונה: Square Enix
לבסוף, יש את האודיו והמשחק הקולי, ושני הכותרים נותנים הכל בתחומים האלה.
הפסקול של Final Fantasy XVI הוא איום ובומבסטי, עם מנגינות מלנכוליות על הרגעים הדרמטיים יותר שלו וקטעים אינטנסיביים שישתלבו יחד עם ההתנגשויות המסיימות את העולם בין האייקונים שלה. שניהם משמשים בצורה מופתית, ומחזקים את הרגעים שבהם הם רגילים למכור באמת את ההימור או ההשפעה הרגשית של כל סצנה.
המשחק הקולי הולך בעקבותיו, עם הופעות שיכולות לנוע בין ראויות לאוסקר ועד ממש בבית בשיא של סרט פעולה. כבוד מיוחד מגיע לשחקן המדובב של קלייב בן סטאר, שנושא את המשחק עם משלוחי הקווים הרבים שלו והטווח המרשים שלו ללא קשר לסצנה.
Final Fantasy VII Rebirth מרשים לא פחות. המשחק הקולי שלו יכול להיות קצת יותר לא יציב בגלל סגל הדמויות הגדול יותר שלו, אבל כולם נותנים ביצועים מוצקים שלעולם לא מושכים את השחקן רחוק מדי מכל מה שהם עושים.
הפסקול של המשחק, לעומת זאת, הוא ללא תחרות. מסמר מגוון של גוונים, הוא גם מתענג על הנושאים של Final Fantasy VII המקורי וגם ממציא אותם מחדש בדרכים חדשות ומעניינות. התוצאה היא אוצר של נושאים ושירים שהם לא רק מלווים מושלמים למשחק אלא בולטים כמנגינות מדהימות בפני עצמן.
הזוכה: Final Fantasy VII Rebirth
למרות של-Final Fantasy XVI יש משחק קול טוב יותר, הפסקול של Final Fantasy VII Rebirth מייחד אותו כמשחק הטוב יותר מבחינת עיצוב אודיו. ה-OST שלו יהיה ברשימת ההשמעה של שחקנים רבים במשך חודשים ושנים קדימה, והוא ראוי לכל השבחים האפשריים על עובדה זו.
הזוכה הכללי: Final Fantasy VII Rebirth
קרדיט תמונה: Square Enix
התחרות הייתה צמודה, אבל Final Fantasy VII Rebirth הוא משחק Final Fantasy הטוב יותר בעינינו. הוא לוכד את הקסם של הסדרה במיטבה, ומסמר אזורים מרכזיים שכל כניסה גדולה באמת בזיכיון צריכה. אם אתה צריך לבחור בין שני המשחקים, Rebirth הוא זה שצריך לנסות קודם. ברגע שזה יסתיים, תן מראה לאחר כדי לכסות את הבסיסים שלך ולהתענג על מה שהוא בקלות תור זהב חדש של Final Fantasy.