סדרת Final Fantasy בנויה על אוצר של רגעים מצוינים. עם מורשת שנמשכת למעלה מ-35 שנים, Final Fantasy היא אחת מסדרות ה-RPG הארוכות ביותר בתולדות המשחקים. זו סדרה ידועה בהתפתחות והחדשנות המתמדת שלה. אף משחק אינו דומה למשנהו, וזה נכון במיוחד על ציר הסיפור. לכולנו יש את המועדף שלנו Final Fantasy רגעים, אבל הנה ה 10 הרגעים הכי פרועים שרק הסדרה יכלה להפיק.
לולאת הזמן של גרלנד (Final Fantasy I)
מקור תמונה: Square Enix
אם אתם חושבים שסיפורי Final Fantasy המודרניים חורגים מהקלאסיקה עם המסע המפותל בזמן והשפל הממדים שלהם, חשבו שוב. משחק ה-Final Fantasy הראשון כלל מסע בזמן כאלמנט עלילה מרכזי. כן, זה נכון, במשחקי הפיינל פנטזיה הקלאסיים של ימי הביניים של פעם היה חלק נכבד של מדע בדיוני, וגם זה לא תמיד היה קל להבנה.
Final Fantasy 1 הוא דוגמה לספר לימוד לסוג של סיפור רב-שכבתי ש-Square Enix ידועה בעידן המודרני. ב-Final Fantasy 1, הנבל הראשי, גרלנד, בונה לולאת זמן המאפשרת לו לחיות לנצח. ארבעת גיבורי האור נוסעים 2000 שנים אחורה בעבר כדי להביס את גרלנד לפני שהוא מניע את הלולאה. מה שמדהים הוא ש-Final Fantasy 1 שוחרר עוד ב-1987 לפני ש-Tetsuya Nomura היה מבלבל את כולם עם עלילותיו של Kingdom Hearts.
החברים שלי הם הכוח שלי! (Final Fantasy IV)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
אחד ההיבטים המזעזעים ביותר של Final Fantasy IV היה כמה חברי מפלגה מתו כשהקריבו את עצמם. לאורך כל המשחק, נראה כי לא פחות מחמישה חברי מפלגה מרכזיים מתים בדרך. סיד ממש חוגר פצצה על חזהו ונופל לתוך בריכת לבה מספר שעות לאחר שפגש אותו. פאלום ופארום מקריבים את עצמם כשהם הופכים לאבן, וטלה מטיל את כישוף המטאו ההרסני, ומת תוך כדי.
ובכן, מה יכול להיות אפילו יותר מזעזע מכל מקרי המוות האלה, אתה אומר? העובדה שכולם חוזרים לחיים עד סוף המשחק. כל חברי המפלגה המתים מתכנסים לרגע קומבייה במגדל התפילות כדי להביא לססיל ולחברים את הכוח שהם צריכים כדי להביס את זירומוס על הירח. ה”חברים הם הכוח שלי” ימשיכו להשפיע על משחקי אנימה וווידאו בסוף שנות ה-90 ואילך, אבל עוד ב-1991 כאשר FFIV שוחרר, זה עדיין היה רעיון חדש.
סצינת בית האופרה (Final Fantasy VI)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
מוזיקה היא דבר חזק; הוא יכול לספר סיפורים בדרכים שמילים לא יכולות, ולמשוך רגשות עוצמתיים תוך כדי התהליך. המפתחים של Final Fantasy VI הבינו היטב את כוחה של המוזיקה והדגימו אותה טוב יותר מכל משחק אחר קודם לכן. Final Fantasy VI מציגה אופרה מלאה, והשחקן מבצע בה שורות.
הצגת סיפור שייקספירי של נושאי המשחק באמצעות מדיום כזה הופכת את סצנת האופרה למהפכנית באמת בהיסטוריה של סיפור סיפורי משחקי הווידאו. אבל הדבר הכי טוב בזה הוא עד כמה הוא פנומנלי מַמָשִׁי מוזיקה זה. מלחין הסדרה Nobuo Uematsu חיקה בהצלחה את שירת האופרה הקולית על פני ארבע תנועות אופראיות באמצעות שבב הסאונד הקטנטן של Super Nintendo. בסך הכל, סצנת בית האופרה ב-FFVI עזרה לבסס את המוזיקה של Final Fantasy כאחת מהטובות ביותר בתולדות משחקי הווידאו.
קפקה הורסת את העולם (Final Fantasy VI)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
באיזו תדירות מנצח הנבל של RPG? לא מאוד. באיזו תדירות עושה נבל של כל ניצחון בסיפור? עדיין די נדיר. הנבל של Final Fantasy VI מנצח, וזה אפילו לא בסוף המשחק, זה דק באמצע. שחקנים רבים (כולל אני) חשבו שהשיא ביבשת הצפה עם קפקה הוא סוף המשחק, אבל אוי לא, זו רק תחילת המחצית השנייה.
המחצית השנייה של Final Fantasy VI מתרחשת בעולם שנהרס לחלוטין על ידי קפקה. אם מוזיקת הקינה העגומה של הלוויה או הנוף העקר לא יצבעו את הטון בצורה מושלמת, אולי ניסיון ההתאבדות של סלס יעשה זאת. אין ספק בכך; קפקה שהורסת את העולם באמצע ההרפתקה של Final Fantasy VI היא תקרית שמשנה סביבה שאין כמותה במשחקים. World of Ruin מסמן נקודת מפנה בהיסטוריה של RPG בשל שינוי הטון הרדיקלי והשלכות המשחקיות שלו. תגיד מה שאתה רוצה על כך שקפקה הוא ליצן של נבל, הוא אחד הבודדים שבאמת הצליח.
Sephiroth Kills Aerith (Final Fantasy VII)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
דמויות חשובות שמתות לא היה דבר חדש כאשר Final Fantasy VII הגיע למקום בשנת 1997. ל- Final Fantasy IV חצי מהצוות הראשי מת בשלב מסוים בסיפורו ו- Final Fantasy II לא התבייש למוות וטבח ולו במעט. . מה שמייחד את מותה של ארית’ ב-Final Fantasy VII הוא המצגת ויישום הסיפור. אירית’ לא הייתה רק חברת מפלגה ראשית, היא הייתה ללא ספק ה הדמות הראשית של כל המשחק. אתה משחק את המשחק דרך נקודת המבט של קלאוד, אבל חשיבותה של Aerith בתור Cetra החיה האחרונה הופכת את מותה למשפיע יותר מכל דבר אחר.
בניגוד למשחקים קודמים בסדרה, Final Fantasy VII לא החליפו את חברי המפלגה. המשחק מעודד אותך להרגיש בנוח עם הצוות עם רכיבי Materia מותאמים אישית ופריסה סטטית של מסיבה. הייתה תחושה חזקה שהמסיבה הייתה קבועה ב-Final Fantasy VII; כמו בארט אומר, “אין לרדת מההרכבת הזו שאנחנו עליה.” Aerith הוא המרפא היחיד של הצוות והמשחק לא מזהיר אותך לֹא לצייד אותה בדברים יקרי ערך.
כל זה גורם למוות מזעזע מחוץ לשדה השמאלי. Final Fantasy VII לא מושך שום אגרופים עם מותה של Aerith; אנחנו רואים אותה דוקרת בפירוט אינטימי ולעולם לא מקבלים אותה בחזרה עד סוף המשחק. מותה של Aerith ב-Final Fantasy VII נותר אחד הטוויסטים הגדולים ביותר של המשחקים מסיבה טובה.
סצנת הבליצבול הפותחת (Final Fantasy X)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
ל-Final Fantasy X יש אולי את הפתיחה החזקה ביותר מכל משחק וידאו, נקודה. יש לזה תככים, הומור, התרגשות וערך הלם, אבל יש לו גם הרבה מוזר כדי לסיים את זה. אנחנו מתחילים בסצנה מוכרת מספיק: כוכב ספורט חותם חתימות של מעריצים לפני שהוא משחק במשחק הגדול. דברים מתחילים להרגיש זרות כשאנחנו רואים את טיידוס (כוכב הספורט שהוזכר לעיל) מרצה על ידי איזה ילד רפאים מפחיד, ואנו מזהים בור ענק של מים תלוי בשמים, שהוא אצטדיון הבליצבול. וזה אפילו לא מגרד את פני השטח של כמה מוזר Final Fantasy X נעשה.
משחק הבליצבול מתחת למים מתחיל עם מוזיקת מטאל כבדה מעולה שמתנגנת על שחקנים המתמודדים באכזריות זה עם זה כשהם עפים ליציע. כל זה מתרחש ב-CGI מרהיב, שהיה מהשורה הראשונה שלו בשנת 2001. ואז, לוויתן שמיים ענק קוטע את המשחק על ידי השמדת העיר כולה ומעוות את טיידוס ואת ההיכרות המסתורית שלו לחורבה תת-מימית… כן, אני יכול ללכת על, אבל ל-Final Fantasy X יש הרבה מהרגעים האלו. הוק המבוא הזה הוא עדיין אחד המדהימים ביותר שראיתי אי פעם במשחקים, כך שהוא זוכה בקלות למקום ברשימה הזו.
סרה צועקת על תקווה לאורך זמן וחלל (Final Fantasy XIII-2)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
Final Fantasy XIII-2 פתרה חלק מבעיות המשחק שהטרידו את הפריקוול שלו, אך הציגה יחד איתו כמה בעיות סיפור חדשות. בעוד שהסיפור של Final Fantasy XIII הוא לרוב קוהרנטי וליניארי, הסיפור של XIII-2 הוא הכל חוץ. העלילה של FF XIII-2 סובבת סביב פתרון פרדוקסים שהדביקו את רצף המרחב-זמן. חלק מהפרדוקסים האלה הם ממש שטותיים, אבל אף אחד מהם לא מטורף כמו זה ברשימה הזו.
הנה הניסיון שלי להסביר את הפרדוקס הזה במילים פשוטות, *נושם עמוק*. סרח ונואל חייבים להתעמת עם AI נוכל לפני שהוא יהרוס את כל העיר האקדמיה. כאשר הגיבורים לא מצליחים להביס את ה-Fal-Cie הפרוטו הזה בקרב לאחר מסע בזמן חזרה להשתוללות הבינה המלאכותית, סרה צועקת בתסכול על הדמות שיצרה את הבינה המלאכותית. היא צועקת, “המכונות שלך משגעות אותי!” מה שבתורו מכבה את ה-Fal-Cie ופותר את הפרדוקס. הצעקות של Serah הועברה לעבר ויוצר ה-AI שמע אותה דרך מכשיר Oracle Drive, ובכך נמנע מלכתחילה מליצור את ה-AI.
אני יכול להיכנס אפילו יותר לפרטים, אבל אני לא ארקב את המוח שלך עם השטויות הממדיות של מסע בזמן של Final Fantasy XIII-2. אני מעריץ גדול של טרילוגיית Final Fantasy XIII, אבל אפילו אני לא יכול להגן על רצפים מצחיקים כמו זה.
ברק הורג אלוהים ויוצר עולם ללא קסם (Brightning Returns: Final Fantasy XIII)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
אוקיי, תתחברו אנשים, זה מטומטם וחצי. בסוף הטרילוגיה ה-13, ברק הולך ראש בראש נגד האל של התפאורה כולה: Bhunivelze. קרב הבוס עצמו הוא פיצוץ, והמוזיקה היא אחד מנושא הקרב האחרון הטוב ביותר ששמעתי בכל משחק.
אבל בואו נדבר על מה שקורה לאחר קרב הבוס. לאחר שהרגה את האל, ברק החזירה את כל חבריה לתחייה והם ממשיכים ליצור עולם חדש ללא כל קסם. הצילום האחרון של המשחק כולל ברק מסוגנן שעובר בפריז של ימינו.
לסיכום, תאורה הורגת אל, מקימה לתחייה את כל חבריה, ואז יוצרת עולם חדש ללא קסם. ל-Lightning Returns יש סוף מוגזם עד כדי גיחוך, אבל היי, לפחות הוא מספק סגירה לטרילוגיה, נכון?
נוקטיס מקריב את עצמו (Final Fantasy XV)
מקור תמונה: Square Enix דרך Twinfinite
תגיד מה שאתה רוצה על הסיפור של Final Fantasy XV, אבל הסוף הוא אחד הרגשיים והמספקים ביותר של הסדרה. במקום טירוף להרוג אלוהים, אנחנו מקבלים כמה רגעי אופי אינטימיים בין ארבעת הבנים ורואים את הרגעים האחרונים בחייה של נוקטיס. לאחר הקרב האחרון עם ארדין, נוקטיס מקריב את עצמו תוך שימוש במלוא כוחותיו המלכותיים, מה שמאפשר לו בעצם לזמן את המלכים הישנים.
הקורבן המלכותי הזה היה משהו שאביו של נוקטיס היסס לתת לו והיה בצל של כל המשחק. סצנת הפלאשבק של נוקטיס אומר שלום לשלושת אחיו לעולם לא מצליחה לאחוז בי רגשית. אביזרים ל-Final Fantasy XV על כך שלא נרתע מלהרוג דמויות מרכזיות ולאפשר לסיפור להיות אפל להחריד כשצריך.
הלחישות הן מעריצי Final Fantasy הקלאסיים (Final Fantasy VII Remake)
מקור תמונה: Square Enix
ברגע שאנו רואים את הלחישות המקיפות את Aerith בפרק הפתיחה, אנו יודעים ש- Final Fantasy VII Remake אינו שחזור אחד לאחד של המשחק הקלאסי. בעוד ש-FF VII Remake נשאר נאמן ברובו ויש לו את אותם פעימות סיפור כמו המקור, קיימות סטיות קטנות בליווי ה- Whispers. בסיום המשחק, נחשף כי הלחישות למעשה מנסים לשמור על ציר הזמן הישן של FF VII על כנו. Sephiroth מופיע ומאלץ את המפלגה להילחם במיזוג של הלחישות, ובעצם הורג את ציר הזמן הישן של FF VII ופותח סיפור ‘הכל הולך’ למשחקים הבאים.
בעוד שהלחישות שולבו במסורבל בסיפור לפעמים, הם מייצגים קונספט מרתק שנשען על הידע של התפאורה ועל ההשלכות המטא של רימייקים בכלל. אתה יכול לקבל רק קונספט כל כך מטורף עם מורשת ותיקה כמו זו של Final Fantasy. עם Final Fantasy VII Remake, Square Enix יכולה לקבל את העוגה שלהם ולאכול אותה גם בנוגע לסטייה מהמקור ולהישאר נאמן למקור.
זה מסכם שלנו 10 רגעי Final Fantasy הפרועים ביותר שרק הסדרה יכולה להפיק. בדוק את חידון הדמויות Final Fantasy VII Rebirth שלנו כדי לראות איזו דמות אתה. אנחנו גם מציגים מספר מדריכים שימושיים על FF VII Rebirth, אז הקפידו לעיין בהם כדי שלא תפספסו דבר.